הרב החסיד ר' מסעוד הכהן אלחדאד

נולד בשנת תק"פ במרוקו לאביו ר' דוד שהיה מגדולי הרבנים בעירו, ובעודו צעיר לימים עלה עם הוריו לירושלים שם איוה למושב לו, משחר נעוריו הסתגר בד' אמותיו והתאבק למרגלות חכמי ירושלים עד שעלה ונתעלה ומילא כרסו בש"ס ובפוסקים, מצא לו שביתה אצל חכמי המקובלים שבישיבת "בית אל" שם התמסר לחכמת הסוד קרוב לששים שנה.

מי שקרבו וגדלו בעיקר בחכמה זו היה הרב המקובל הגאון בעל שמן ששון שהיה "רבן של חסידים" ומסר לו סודות הקבלה וצפונותיה. אט אט גדל והתעלה עד שהלך שמו לפניו כחכם וגאון בתורת הסוד. כיוון שנודע גדולתו בתורה ויראה נתבקש לשאת על עצמו תפקיד השד"ר שהוא שליח רבנן לחו"ל לאסוף תרומות להחזקת התלמידי חכמים העוסקים בתורה יומם ולילה.

וכך מתאר בהקדמת הספר לחכם מחכמי ג'רבה הרב משה דוד חדאד וז"ל: שמעתי מפי הרה"ג ציון ביתאן הרב הראשי לטריפולי כשבא הרב מסעוד אלחדאד נצטרף עמו ויחד נסעו לעיר מצרתה, והנה באמצע הדרך פתאום צעק העגלון רבותי אבדנו אבדנו כולנו, כי הנה הלסטים פלוני הידוע וכנופיתו באים לקראתנו להרגנו, ואז הרב ציון הנ"ל חרד חרדה גדולה ופנה להרב מסעוד מה נעשה. אז הרב מסעוד שם ידיו על עיניו כשלושה רגעים ואחר פנה לעגלון ואמר אל תירא ואל תחת לך לשלום. והעגלון המשיך לדרכו, והלסטים המשיכו והלכו לקראתם, והנה בהגיעם אליהם וימשיכו בדרכם ולא פנו אליהם ולא הרגישו בהם כלל, ויהי אחר עברם כברת דרך אז ירד העגלון ונפל לרגלי הרב ואמר "ברוך ה' אלקי ישראל שהצילנו ע"י רום מעלתו. 

בבואם לבית שבו התארחו השד"רים מארץ ישראל מצאו כל בני הבית בוכים ומבכים על בנם היחיד שהוא חולה והרופאים אמרו נואש. ומהומה גדולה ביניהם. בהכנס הרב לבית אז נקבצו כל בני הבית ונפלו לארץ לפניו בבכי ובתחנונים שיבקש רחמים על בנם שיקום מחוליו. אז הרב נכמרו רחמיו ואמר הוציאו כל איש מעלי מהבית, ורחץ ידיו ונכנס לחדר החולה, עמד והשתקע בתפילה שהשתפכה לאורך זמן. ואח"כ יצא שש ושמח פנה אל בעל הבית ואמר "הנני מבטיחך בעזר הבורא רופא חולים כי בנך יתרפא מחוליו" וישוב לאיתנו בריא ואולם, ולא יאונה לו כל רע. וכן היה אחר איזה שעות נהפך החולה לטובה ונתעורר מחוליו ודרש מים לשתות. ונראו עליו סימני חיים. ומעט מעט הוטב מצבו בחמלת ה' עליו, וכשבאו הרופאים לבקרו המה ראו כן תמהו ונתפלאו עד מאוד אשר הוא נגד הטבע. ונתקדש שם שמים על ידו ברבים.

לימים עם הסתלקותו של הרב ששון פרסייאדו המכונה "שמן ששון" שהיה הרב החסיד ראש ישיבת בית אל, נתנו חכמי הישיבה עיניהם ברב מסעוד והושיבוהו בראש עליהם ונעשה "רבן של חסידים" ועובר לפני התיבה שנים רבות. בשנים אלו שכיהן "כרבן של חסידים" שמו הלך לפניו כארי במסתרים וגדולי המקובלים שלחו לפניו את ספקותיהם בתורת הקבלה, והוא היה משיב לכולם כיד ה' הטובה עליו. ומשו"ת זה יצא ספרו הנודע "שמחת כהן" שכולל בתוכו שו"ת ברומו של עולם, בסודות עמוקים ויראת שמים טהורה. גם נודע בין המקובלים סדורו החשוב שהועתק מסדור רבו הלא הוא הרב היר"א שהועתק מסידור הרש"ש ע"ה שנאבד ברבות השנים ולא נשאר שריד לדורות כי אם סדור הרב אלחדאד שמימיו שותים עד היום גדולי המקובלים. נלב"ע ב-כ"ד סיוון תרפ"ז  זצ"ל.