הרה"ג המקובל הרב עבדיה הדאיה

נולד לאביו הרב שלום הדיה בשנת תר"ן בעיר חאלב שבסוריא, ובהיותו כבן שש עלה עם אביו לירושלים שם למד אצל מורו ורבו הרב שלום בוחבוט צדיק וגאון בפשט ובסוד, אצל מורו זה עלה ונתעלה בלימודו ובהיותו כבן י"ז שנים חיבר ספר "עמק המלך".

עוד מנעוריו נוהג היה לשהות בין כתלי ישיבת המקובלים "בית אל", אשר שם שאב כל יסודות תורת הסוד, וכן קדושה ועבודה אשר היו נר לרגלו. שנים רבות שימש כראש ישיבת פורת יוסף ובמקביל למד תורת הנסתר בבית אל, עד שנת תש"ה בה נפטר אביו, והוא נתמנה תחתיו ל"רבן של חסידים בישיבת בית אל". בה שימש עד לנפילת העיר העתיקה בידי הירדנים.

בשנת תשי"א נבחר כחבר בית הדין הגדול בירושלים, חבר מועצת הרבנות הראשית. מאז חרבן ישיבת החסידים "בית אל" לא נתן מנוחה לנפשו עד ימצא מקום להקים הישיבה מחדש. פעם אחת בחלומו והנה נגלה אליו אביו הרב שלום הדיה ע"ה ועמו חבר מרעיו ללימוד הסוד, והם דנים מי מסוגל לבנות הישיבה הקדושה. ואז קם הרב עובדיה בחלומו והכריז כי הוא נכון לבנות הישיבה על גג ביתו שברחוב רש"י, אביו והמקובלים שעמו ברכוהו שיצליח להוציא רצונו למעשה.

חפץ ה' בידו הצליח להקים היכל הקודש לתפארה ישיבת "בית אל" על גג ביתו שבמקור ברוך. שם מסר שיעוריו תמידין כסדרן ושם התפללו החסידים בכוונות הרש"ש. בין תלמידיו הנודעים היה הרב הצדיק מרדכי שרעבי ע"ה שלימים העביר תורתו לתמידיו הם גדולי הת"ח שבדור. נלב"ע בעת רעוא דרעוין דשב"ק כ' אייר התשכ"ט.

חיבר ספרים בקבלה "דעה והשכל", ובפשט "ישכיל עבדי".