ר יעקב שאלתיאל ניניו

"בחצרות בית ה' קהילת החסידים קדישא "בית אל" מיום היותי מקטנותי שם ישבתי ימים ולילות ארוכים, וטעם שינה לא טעמתי" - מתוך דברי הרב.

נולד לאמו נונה ולאביו חכם יהודה בשנת תק"ס בירושלים, שם קבע מושבו בישיבת המקובלים חסידי "בית אל" ולימים נעשה מגדולי המקובלים. ואמנם לא לאורך זמן כי מפאת צוקי העיתים וטרדות הזמן הוכרח לעקור מושבו לעיה"ק טבריה, וכמו שכותב הוא בהקדמת ספרו "ויהי כי ארכו לי שם הימים, לא נחתי ולא שלותי מטרדות הזמן והפרנסה, וישא יעקב רגליו ויעתק משם ההרה, היא טבריה וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה". ושם דר בסמוך לחמיו אשר נטל ממנו עול הפרנסה והבית, וישב ושקד על התורה והעבודה.

ארבע ניסים אירעו לו בהם ניצל ר' יעקב ועל כך כותב בספריו.

• בשנת תקצ"ד הלכתי לעיר הקודש צפת להילולא דרשב"י זיע"א, והיה בדעתי לחוג שם את חג השבועות. וג' ימים קודם החג הגידו לי בחלום את העתיד לבוא על העיר, ובליל החג קמתי ויצאתי משם, וביום אסרו חג של שבועות נכנסו אויבים ונשללה כל העיר.
• בשנת תקצ"ז היה רעש גדול כי היה רעידת אדמה, ונחרבו גליל העליון וגליל התחתון, ואני הייתי באותה עת מתפלל בבית הכנסת של קהילת האשכנזים, וכששמעתי קול הרעש הנחתי ידי על ראשי וכפפתי קומתי ואמרתי שמע ישראל, וכשנשקט הרעש לא היה עלי משא רק עפר דק, קמתי וננערתי מן העפר ופתחתי עיני, ומצאתי עצמי תחת כיפת השמים כי נפל כל הבית כנסת הקירות והגג, והפכתי פני לכל הצדדים ולא ראיתי שום אדם כי מתו כולם תחת המפולת, וראיתי את ישועת ה' הנס הגדול הזה, ברוך מחיה המתים.
• בשנת תקצ"ט שהיתי דר בעיר הקודש ירושלים, פגעה בי המגיפה שבעיר, ונכנסו אלי בני אדם לבקרני, וכן בני ביתי שהיו עמי בביתי ותהילה לאל שלא נדבק ממני במגיפה שום אדם, וגם קמתי ממנה לחיים.
• בשנת הת"ר יצאתי בשליחות לאחזקת הישיבה, ויהי בדרך באו עלינו פלישתים, והינו כמו עשרה בני אדם, ושללו לכולם המשא שלהם, והמשא שלי כמו נעלם מעיניהם ולא לקחוהו, ואח"כ הוציאו חרבם להרוג אותנו, וכמעט קט שהיתה החרב מונחת בצוארנו, והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הצילנו מידם.

באותה השליחות הנ"ל הכירו הרב מרדכי שמואל גירונדי וכתב עליו בספרו: "זה עשר שנים אני זכיתי לקבל פניו היקרות בעברו דרך שליחותו, וראיתי חסידותו ופרישותו מדרכי העולם הזה, שהיה פרוש ועוסק בתורה לשמה".

חכם יעקב שב לעירו טבריה בשנת תר"ו, אך נפטר 3 שנים מאוחר יותר בשנת תר"ט. יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.

חיבר כמה ספרים בחכמת הקבלה, הראשון "אמת ליעקב" שהוא ספר מפתחות לערכי הקבלה ומקום הימצאם בשמונה שערים למהרח"ו ז"ל. "שפת אמת" שו"ת וחידושים בקבלה. "זרע יעקב" שו"ת ודרושים. רבותיו היו ר' אברהם בן דוד, ור' חיים שלמה פינסו ז"ל.