נושאים

רבי חיים שאול דוויק

הרב הגאון חיים שאול הכהן דוויק – השד"ה

נולד בחאלב, סוריה ב- י"ד חשוון ה'תרי"ח. היה מחכמי א"י ומגדולי מקובלי ירושלים. בנעוריו עסק בתורת הנסתר וכל שנותיו עסק בהפצת סודותיה ליחידי סגולה. מילדותו ניכרו בו כישרונות עצומים שהתאחדו עם שקידתו המופלאה. לאחר שלמד בשקידה ש"ס ופוסקים החל מנעוריו ללמוד את תורת הנסתר.

בשנת ה'תרמ"ז עוד בטרם מנו לו שלושים שנה, התמנה ל'מרא דאתרא' של חאלב, ולמרות שהיו בעירו תלמידי חכמים קשישים ממנו הללו קיבלו את מרותו. בשנת ה'תר"ן, כשהיה בן 32 שנים עלה לארץ ישראל והצטרף לישיבת "בית אל" ועם הזמן התמנה לראש הישיבה.

משאת נפשו הייתה להנחיל את תורת הח"ן לכלל ישראל כדי להביא את הגאולה השלמה לעם. הוא הלך והתפרסם לתהילה בתפוצות ישראל כגדול בתורת הנגלה והנסתר. כאשר נוסדה ישיבת "רחובות הנהר", בשנת ה'תרנ"ח בשכונת הבוכרים על ידי הגביר ר' ניסים נחום בה למדו כ-60 חכמי קבלה והתפללו עפ”י כוונות הרש"ש, נקרא רבנו לעמוד בראשה ולהרביץ תורה לעדרים.

במשך כל ימות השנה עבר לפני התיבה בתפילות והיה עומד זמן רב ומתפלל עפ"י הכוונות ללא סידור בידו. בימים הנוראים, רבים מבני ירושלים נהגו להצטופף בבית הכנסת על מנת לזכות ולהתפלל עמו. בחזרת הש"ץ, כאשר הגיע לברכת 'המחזיר שכינתו לציון' היה פורץ בבכי, ומדי יום מצאו את הקרקע במקום שבו עמד רטובה מדמעותיו.

בשנות מלחמת העולם הראשונה חש בעיניו. מכיוון שרופאים כמעט שלא היו בנמצא, הפצירו בו בני ביתו ותלמידיו לצאת לחו"ל כדי לקבל טיפול רפואי לעיניו החולות ולמנוע מהן עיוורון מוחלט. למרות הסכנה שנשקפה לעיניו, סירב רבנו בכל תוקף לעזוב את הארץ. הוא נותח בעיניו בארץ – אך הניתוח לא הצליח והוא התעוור בשתי עיניו! כאשר התעורר מתרדמת הניתוח, ונודע לו ששוב לא יראה אור יום אמר: "הכול היה כדאי, ובלבד שלא לעזוב את ארצנו הקדושה אפילו לשעה אחת בלבד!".

בסוף ימיו כשהיה סגי נהור, התאספו בחצות הלילה ללמוד בשיעורו, ראו את רגלו פצועה ונפוחה מאוד ומכוסה בדם רב – ומראהו רע מאוד. כששאלוהו לפשר הדבר, סיפר להם שהיה לו פצע גדול מלא מוגלה ברגלו, וכאשר הזמינו רופא לבדוק את המצב, הלה הפנה את רבינו לבית-הרפואה לטיפול מיידי. בהגיעו לשם, קבעו הרופאים שיש לפתוח את הפצע ולהוציא מתוכו את המוגלה. והיות שהטיפול עלול לגרום לכאבים קשים, רצו להרדימו. אך הוא סירב לכך, כי לא רצה להסיח דעתו מדבקות בה' אפילו לרגע אחד. ואמר להם, שיעשו הניתוח בלי הרדמה. אמרו לו הרופאים, שהיות והכאבים הם בלתי נסבלים, יצטרכו לאחוז בו בגופו, שלא יתנועע באמצע הניתוח. רבינו הסכים לכך והתנה, שלא תגע בו שום אישה. הרופאים צחקו בלבם לבקשתו, וכמה אחיות אחזו בגופו הקדוש. באמצע הניתוח כאשר התכווץ מכאב הטיפול, הבחין לרגע כי נוגעות בגופו נשים, צעק צעקה גדולה ומרה, ובאמצע הניתוח קם ויצא החוצה ועשה דרכו לבית המדרש לשיעורו הקבוע בחצות הלילה.

נפטר ב- ד' טבת ה'תרצ"ג בעיה"ק ירושלים. ציונו בהר הזיתים בחלקת הספרדים.

מספריו: •'איפה שלמה'- על 'אוצרות חיים' למהרח"ו, •'שר שלום'- חיבור משותף לו ולרב אליהו יעקב לעג'ימי, כולל כוונות זמניות לליל הסדר, חנוכה ופורים מסידור הרש"ש, •ביאורים לדברי הרש"ש בספר 'נהר שלום', •חידושים לספר "שפת אמת" •הגהות לספר "אור הלבנה" לרבי יעקב קצין, •הגהות לספר "עלי נהר".

עיצוב ובנייה: בניית אתרים Atarim4U.co.il